החלטה בתיק ת"א 15457-12-09

1. תיק זה עניינו ארוע תאונתי שארע לתובע. יש מחלוקת לגבי הנסיבות, ובן היתר אם מדובר בתאונת דרכים, אם לאו.

2. ביום  10.2.11 ניתן צו  למנהל תחנת מגן דוד בית שמש, על מנת לאפשר עיון/העברת העתק של דוח מד"א לעניין פינויו של מר מחמוד עותמאן בסיס ת.ז. 900741414  לבית החולים הדסה עין כרם וזאת בגין תאונה בקיבוץ צורעה ביום 18.11.08. כמו כן התבקש מנהל התחנה ליתן לידי ב"כ הנתבעת 4 את תמלול קלטת הזמנת הפינוי.

3. כפי שעולה מהבקשה שהגישה אגודת מגן דוד אדום בישראל  מסרה האגודה דו"ח חולה נפגע, ודו"ח יומן מוקד בקשר לארוע. כמו כן מסרה את תמלול השיחה שנתקבלה במוקד האגודה בקשר לארוע תוך חיסוי פרטי עובד מד"א ופרטי מזמין האמבולנס. האגודה טוענת באמצעות בא כוחה כי מהתמליל נמחקו פרטי המודיע  בשל היותו אדם פרטי המתנגד למסור פרטים מזהים אודותיו. שמה של ראש צוות מד"א שנכחה בארוע נמסר, אך נמנעו פרטים נוספים מזהים אודותיה על מנת שלא לפגוע בפרטיותה. נטען כי ממילא אם תזומן לעדות יהיה זה באמצעות מד"א.  האגודה מסתמכת על חוק חופש המידע תשנ"ח 1998 הקובע בס' 9 (א) (3) כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות. עוד מסתמכת האגודה על ס' 2 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א 1981  הקובע כי פגיעה בפרטיות הינה שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתם שלא למטרה שלשמה נמסרו. לפיכך, מבקשת האגודה כי בית המשפט יצמצם את הצו שנתן, באופן שלא ייחשפו פרטי המודיע ולא פרטי ראש  הצוות בארוע, למעט שמה.

4. כפי שעולה מתגובת נתבעת 4  ומתגובת התובע, הם מתנגדים לצמצום הצו.  נטען כי הפרטים הינם רלוונטים לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים שכן עדויות אלו יכולות לשפוך אור על הפרשה ונסיבות הארוע. עוד מצוין בתגובה כי אינטרס גילוי האמת  הוא נקודת המוצא לדיון, כאשר שיקולי מידתיות ואפשרויות חלופות לגילוי המידע ישפיעו על היקף הגילוי. נטען כי במקרה זה, אי חשיפת הפרטים הרלוונטים תמנע את חשיפת האמת.

5. המבקשת איננה מעלה למעשה טענת חסיון כלשהי, אלא נסמכת לכאורה על חובת הגנת הפרטיות.  אומנם, מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הפרטיות מוכרת כזכות יסוד, אך ככל זכות יסוד אחרת איננה מוחלטת אלא יחסית, והיא ניתנת להגבלה על ידי זכויות יסוד  ועקרונות אחרים. גם הגנת הפרטיות, כערך, יכולה לסגת במסגרת האיזון מול דרישות אחרות.

בדיון עובדתי המתנהל בערכאת בית משפט, גילוי מירבי של עובדות רלוונטיות למחלוקת דרוש לצורך עשיית הצדק.  ראו לענין זה בבגץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ. פרופ' אברהם עוז  נבו 14.5.08 - בהתייחס לצורך לגילוי מירבי -

  "נקודת מוצא זו נובעת מן העקרונות הכללים שעליהם מיוסד המשפט ומן התכלית המרכזית של עשיית צדק אותה מבקש ההליך השיפוטי להשיג. עשיית צדק מושתת על חשיפת האמת ובכך היא משרתת את האינטרס של הפרט המתדיין וכן את אינטרס הציבור להבטיח "תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה..." (וכן פסקי הדין המצוטטים שם). "... חשיפת האמת מותנית בקיום דיון הוגן אשר בו ניתן יהיה לפרוש את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ותינתן לכל צד האפשרות להתמודד באופן ראוי עם טענות הצד שכנגד. הכללים הנוהגים לענין גילוי ועיון במסמכים על פי סדרי הדין במשפט האזרחי (לרבות משפט העבודה) נועדו לשרת חתירה זו לחשיפת האמת וכך גם דיני הראיות הקובעים בין היתר כי ניתן להזמין אדם להעיד או למסור ראיה וכי מי שכך הוזמן מחוייב לעשות כן כל עוד לא הראה שהדין מכיר בטעם צודק לסירובו " (וכן פסקי הדין המצוטטים שם ).

6. במסגרת העזרים הקבועים בחוק  לביצוע עבודה עניינית ויעילה בבית המשפט, נקבעה

חובתם של אזרחים להעיד, מי במסגרת תפקידו ומי כעד מזדמן לארוע, והכל כדי לסייע בחקר האמת בין כותלי בית המשפט.  חובה העדות מוצאת ביטוי מפורש  בס' 1 בפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971  הקובע "מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו"   המשך הסעיף מתווה את מסגרת שיקול הדעת של בית משפט - בית משפט רשאי לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

 ס' 73 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984 מדגיש את חובת התייצבותו של עד בפני בית המשפט וקובע את הסנקציות שניתן להטיל במקרה של אי התייצבות.

וראו לענין חובת העדות בעא 572/74 מרדכי רוטמן נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ  נבו 12.3.75 - "אין להרבות דברים על כך שהחובה להעיד עדות אמת היא חובה ציבורית מובהקת המוטלת על עד כלפי המדינה בכלל וכלפי הרשות השופטת בפרט".

7. אין מחלוקת כי האירוע אשר ראה העד המסויים שהזמין את רכב מד"א - איננו סודי, איננו חסוי, לא חלה עליו חובת הגנת הפרטיות. לגבי אירוע זה מתבקש העד להעיד.

השאלה היחידה הינה האם חלה הגנת הפרטיות על  כך שאדם מסויים היה עד לארוע ולכן יש מקום שלא להתיר מסירת פרטיו, כאשר אין נימוק מיוחד מדוע לא למסור את עובדת היותו עד, למעט הסיכוי שיוטרד בהזמנה לעדות.  לענין הזכות "להיעזב לנפשו"  קבע בגץ  844/06 הנ"ל  מפי כב' השופטת חיות -

"עם זאת, וככל שבנורמה המשפטית עסקינן, נראה לי כי הגדרה כה רחבה של הזכות לפרטיות אין לה הצדקה. כך לפחות מקום שבו במוקד המידע או הנתונים אשר לגביהם מתבקשת הגנה עומדים אותם אחרים ואילו חלקו של הפרט המבקש הגנה לגביהם הוא שולי ביותר ומעמדו אינו עולה על זה של משקיף או צופה מן הצד (אלא אם כן חשיפת עצם נוכחותו באירוע יש בה בנסיבות העניין כדי לפגוע בפרטיותו). "

באותו פסק דין ניתנת דוגמא של נער מעלית שהוא עד לארוע שבו איש ציבור עולה עם אשה שאינה אשתו לאחד מחדרי המלון בשעת לילה מאוחרת. בעוד שנער המעלית זכאי "להיעזב לנפשו" אם תפנה אליו רכילאית, איננו זכאי "להיעזב לנפשו" אם יוזמן לעדות לבית המשפט.

8. הפרטים הנחוצים  לבעלי הדין במשפט נשוא התיק, אינם מתייחסים לחייו של העד שנוכח במועד התאונה , אלא לתאונה עצמה. הנימוק שעומד למעשה אחרי בקשת אגודת מגן דוד הוא כי אלו המזעיקים את רכב מד"א לארוע, ירתעו מלעשות כן, אם אכן יזומנו לעדות. אלא שחובת אזעקת הרשויות כדרך של הושטת עזרה מעוגנת בחוק לא תעמוד על דם רעך תשנ"ח 1998, והיא מחייבת לכל דבר וענין, גם אם קיים סיכוי או סיכון שהמזעיק יזומן לעדות.

9. בנסיבות עניינו של תיק זה - נסוגה הגנת הפרטיות של פרטי שם וכתובת המודיע, מפני חובתו למלא תפקיד ציבורי במתן עדות לגבי ארוע התאונה, לצורך חשיפת האמת.

10. המסקנה האופרטיבית - הפרט של שם המודיע וכתובתו יועבר לבעלי הדין המעוניינים.

ראש צוות מד"א  שהגיעה למקום, ושמה נמסר, תזומן לעדות באמצעות מד"א, היה ומי מהצדדים יחליט לזמנה.